פסק-דין בתיק תא"מ 50990-07-11 - פסקדין

התביעה היא לתשלום עבור סחורה שסופקה לנתבעת.

לטענת התובעת היא סיפקה לנתבעת סחורה בסכום של 73,648 ש"ח אלא שהנתבעת לא שילמה לה אלא את הסכום של 65,000 ש"ח ונותרה לכן חייבת את סכום התביעה, בסך 8,648 ש"ח.

הנתבעת מודה, כי רכשה סחורה מהתובעת, אלא שלטענתה, חלק מהסחורה שפורטה בתעודת המשלוח לא סופקה לה ואילו חלק אחר, שסופק, היה פגום, ולכן היא קיזזה את שווי הסחורה החסרה והפגומה ואין היא חייבת דבר לתובעת.

הנתבעת טוענת כי הקיזוז הזה נעשה בידיעתה של התובעת ובהסכמתה.

טענת הנתבעת לפיה חלק מהסחורה, 73 יחידות עץ, לא סופק - לא נסתרה. התובעת נמנעה מלהביא עדים להוכיח כי גם חלק זה של הסחורה סופק, ועדותו, של העד היחיד מטעמה, בעניין זה לא הייתה חד משמעית( עמ' 6 ש' 27, עמ'  8 ש' 26-31).הנטל בעניין זה מוטל עליה, ולא עלה בידיה להרימו.

לפיכך, יש להפחית מסכום התביעה את הסך של 528 ש"ח ומע"מ, שהוא שווי חלק הסחורה שלא הוכח שסופק ( ר' פרוטוקול עמ' 8 ש' 31).

אשר לטענות הנתבעת, לפיהן חלק מהסחורה שסופקה היה פגום - הנטל להוכיח טענות אלה מוטל על הנתבעת והיא כשלה מלהרימו.

הנתבעת לא הביאה בעניין זה כל ראיה, למעט עדותו של מנהלה ובעליה -  שכמוה כעדות יחידה של בעל דין.

לא רק שמדובר בעדות יחידה, עדות זו גם הייתה בלתי הגיונית ורצופה סתירות, עד שלא ניתן להאמין לה ולקבוע כי די בה כדי להוכיח את טענות הנתבעת בנוגע לפגמים שהיו, כביכול, בסחורה.

ראה: קדמי על הראיות, עמ' 1248-1238; ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף בע"מ (ניתן ביום 27.07.08, פורסם בנבו); ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' זוטא, פ"ד כז(1), 679, 681.

כך, בעוד שבתצהירו טען מנהל הנתבעת כי ניכה את הסכום שבמחלוקת מהתשלום לתובעת בשל מחסור במשלוח וסחורה פגומה של יותר מ- 10 קוב עץ ( ס' 7 לתצהירו), בעדותו בבית המשפט שינה גירסה זו וטען כי הפגם היה שהמידות של העץ שסופק לא התאימו ( עמ' 9 שו' 6,11).

כך, בעוד שבחקירתו בפני כב' הרשם טען מנהל הנתבעת כי במהלך השנים היו 3-4 מיקרים של החזרת סחורה ( עמ' 2 שו' 22), בתצהירו טען כי כמעט בכל משלוח נמצאו פגמים ( ס' 4 לתצהירו). כשעומת עם סתירה זו לא הייתה לו תשובה מניחה את הדעת ותשובתו הייתה מתחמקת ( עמ' 11 ש' 26-27).

חרף העובדה שלגירסת הנתבעת העץ הפגום מצוי עד היום ברשותה ( עמ' 11 שו' 12), לא הביאה הנתבעת כל ראיה לקיומו של פגם כלשהו בעץ - אם בטיבו ואם במידותיו.

הנתבעת גם לא החזירה את העץ, הפגום לטענתה, לתובעת, ואף לא פנתה בכתב לתובעת על מנת שזו תבוא ותיטול את העץ, זאת חרף העובדה שממסמכים שהוצגו הוכח כי הנתבעת פנתה בעבר בכתב כשהיו לה טענות ביחס לעץ שסופק לה ( נ/1ג'). כאשר נשאל על כך מנהל הנתבעת השיב כי לא מצא לנכון לכתוב בגלל שרק חלק מהמשלוח שהתקבל היה פגום ( עמ' 10 שו' 18-22).

אל מול סתירות אלה בגירסת הנתבעת, עומדת גירסת התובעת, לפיה לו אכן היה נמצא פגם בסחורה, הייתה התובעת לוקחת אותה ומזכה את הנתבעת בהתאם, אלא שסחורה פגומה כזו לא הוצגה כלל לתובעת.

גירסה זו של התובעת אומתה, למעשה, על ידי מנהל הנתבעת, שהודה כי במקרים בהם הייתה אכן סחורה פגומה נטלה אותה התובעת בחזרה וזיכתה את הנתבעת בהתאם ( ס' 6 לתצהירו).

לאור כל האמור אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי חלק מהסחורה שסופק לה היה פגום וכי היא זכאית לכן לקזז את שויו של חלק זה מעלות הסחורה.

התביעה מתקבלת לכן - למעט סכום של 528 ומע"מ, כשוויו ליום מתן פסק הדין 669.3 ש"ח. הנתבעים ישלמו לכן ביחד ו/או לחוד לתובעת סך של 7,979 ש"ח.

בנוסף לסכום התביעה ישלמו הנתבעים לתובעת גם את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ש"ח.